הסיפורים שמועות מספרים על אישה שמגיעה לגיל המופלג בשלושים ומשהו ומגלה בהפתעה שהיא נפשית מותשת ומיאשה מיחסו של הסביבה, במיוחד ביחס לגברים. עבור נייר זה, אקרא לה בהנאה “כלבה”.
בגיל השלושים החוויתי הייתה תקופה מהנה מאוד, אך גם מלאה בלחצים קיצוניים, בהרגשה של שבר בכל הקשור לערך העצמי, ובכעס מתפשט כלפי הגברים. מצבי הרוח והתחושות האלו הובילו אותי לשאול מתי בדיוק אגיע לזמן שבו ארצה להיקרא “כלבה” – אך באופן חיובי.
הגדרת המושג “כלבה”
ראשית, בואו נבין למה בדיוק מתייחס המונח הזה. “כלבה” הוא קללה – דרך לתאר נשים כליצניות, נבחות ומעציבות. המושג מציין את “כלבה” במובן של כלב נקבה, אך בשימושים מסוימים הוא משמש לתאר את האישה כלא רציונאלית או לא מנומסת, לדוגמה: “היא יושבת ומרכלת עם החברות שלה, איזה כלבה!” או בשימוש אחר, כאשר מוסיפים את המילון “קטנה” – “תפסיק להיות כלבה קטנה!” – המונח מתייחס לאישה שנראית חלשה ולא עמידה.
אך למרות השימושים הללו, לדעתי, לא הם הנוראיים שבשימוש במילה. אמנם הם יכולים להיות מעצבנים ומגעילים, אך יש שימוש בניב הזה שמרגיש לי קר במיוחד – כשהוא נאמר או נראה בעיני גבר שקיבל “לא” בשידול או בתקשורת איתו.
שתי ימים לאחר כתיבת שורות אלה, שוחחתי עם חברה על סימנים אדומים – איך לזהות גברים שמנסים לפגוע בנו?
התגובה הראשונית שלה הייתה: “כלבה”.
“כל גבר שמפמפם את המושג ‘כלבה’ כלפיך הוא סימן לחוסר כבוד בסיסי כלפיך כאדם.” היא אמרה, ועוד צדקה לחלוטין. אי אפשר לחזור מעימות שבו היא מכנה אותך “כלבה”. אין דרך להתעלם מהתחושת חוסר הכבוד והביטויים המיזוגיניים הטמונים בכך. כאשר גבר מכנה אותך “כלבה”, זה סימן שהקשר איתו קרוב לסיום. זיהית משהו נסתר מאחורי המסיכה – את שנאתו המבעבעת במעמקי נפשו.
“כלבה” היא מילה שמתארת אישה שמסרבת להיכנע. היא משמשת לסמן שאישה כזו, כמו לדוגמה אקסית, אינה מוכנה לשרוד תוך פשרות בתשלום, והיא באה לידי ביטוי גם בכלי התקשורת של מפקדים מסוימים כמו אנדרו טייט, שבמונחים מסוימים משתמשים במושג זה כדי לתאר נשים שמושכות סרקזם ואי-הסכמה, במיוחד אם הן מעיזות לעמוד על שלהן או לדרוש זכויותיהן.
באופן אירוני, שכן כלבה אמיתית לרוב תרה על ארבע, המונח “כלבה” משמש לנשים שמסרבות לשבת בשקט ולחכות בסבלנות — אלא שהיום, מילה זו משמשת לתיאור הנשים שמצביעות באומץ על חוסר הצדק או על התנהגות פוגעת של גברים.
נשים שמוגדרות כלבות נחשבות ל”מרשעות”, “קרות” ומקדישות את צרכיהן שלהן מעל צרכי הסביבה שהאמינו ליחסן אליהן. אני אומרת: קדימה, תנו לי את התואר!
כלבה (במובן חיובי)
אם “כלבה” מייצגת אישה שמודיעה “לא”, שמעדיפה את צרכיה על פני אחרים, אז אני מעוניינת להפוך ל”כלבה” מסוג חיובי. זו המשמעות שאני מייחסת ל”כלבה חיובית”.
האם יש קורס הכשרה שאני יכולה להתחיל לקחת? מישהי מביניכן שהן “כלבות” טובות ומנהגות מוכנות ללוות אותי? אני אכן עוקבת אחרי הניוזלטר של מונה אל-תאהווי – היא מצוינת – אך אני מרגישה שעדיין יש לי עוד דברים ללמוד כדי להשתפר. כדי להפוך ל”כלבה” שלמה ומלאה.
אני לא מתכוונת להיות רעה לרעהו סתם כך, אלא פשוט להפסיק לנסות לרצות ולהגיע למקום שבו אני מרגישה בטוחה שהצורך שלי נשמע ומובן. לרצות לשבת בשקט כאשר מישהו מנסה להסביר את התנהגותו השלילית, בלי למצוא תירוצים או להרגיע באמירות שמונעות ממנו להרגיש “רע” מדי. פשוט להמתין ולתת לו מקום להסביר, ואם ההסבר לא משכנע, ללכת מבלי להרגיש אשמה – בלי לחשוב על איך להיעלם כדי לא לפגוע יותר מדי.
רוצה להיות זו שלא תבקש רשות או תסתיר את רגשותיה כאשר מישהו חוצה את גבולותיה או חושב שהכוונות הטובות שלו מחפות על זה. פשוט לומר לו בפשטות: “קח אתך ותן לי בלגאן אפשרי”.
רוצה להפסיק להתנצל ולהיות רגישה כלפי מה שאמרתי, ולחזור על תודעה ברורה – שאני שומעת את הפגיעה ומזהירה את המעליב בלי לסתום את הפה או לנסות להבין מדוע זה קרה לי. לא להפוך את הביקורת שלי לכה עדינה שהיא תהיה בלתי מובנת.
אני רוצה להפסיק להקטין את עצמי כי מישהו חושב שזה “מפחיד אותו”. להפסיק לחייך בנימוס כשאתה מספר סיפור ארוך וממלא את המקום מבלי לתת לי מקום. להפסיק לקבל שברי מעשי חסד ולקחת אותם בתודה מוגזמת, ללמד את הסביבה שאולי כל מה שאני צריכה הוא פתיתי חסד, גם אם זה מעטפות קטנות של צדק ואמפתיה.
כלבה בוטה (חיובית)
אולי חלק מכם יחשבו שהמשימות שהצבתי לעצמי קטנות ומובנות מאליהן. אך עבורי זו מהפכה של ממש — לשנות את ההתנהלות הבסיסית שלי ולהיות יותר אסרטיבית. בזמן שאני מציגה את המילים באוסף המילים של “ילדה ברשת”, במציאות הקיימת אני מתקשה לדמיין את עצמי עושה את הדברים הנחוצים ברמה הזו.
הקצה של הפה של המטפל האחרון שלי היה זז קלות לעודד אותי להתנהג בצורה יותר אסרטיבית, כשהוא שאל אותי: “למה בחרת את המילה ‘לבשה’?”.
והוא היה צודק. הדברים הללו אינם “מגעילים” אלא הכרחיים. הם כלי חיוני להגן על עצמך מלעזאזליות של אחרים. כי לפעמים זה אותו אדם שמקלל אותך ב”ביטויים” כמו “כלבה” כשהוא מרים את קולו ומעליב במילים קשות. ואפילו אם הפעם לא, מישהו אחר עשוי לעשות זאת — והדרך היחידה לשמר את עצמך היא ללבוש את כלבת על הלבוש שלך. כמו שריון. כמו סימני צבע של שחור וצהוב כדי להזהיר על סכנה.
אני חוששת שהחזרה שלי ל”כלבה” טיפוסית תרחיק אותי עוד יותר. ההבנה המרכזית שהגיע אליה עם הסיוע של המטפל שלי היא שזה לא תפקידי לנסות לנבא מראש כיצד אפגע באחרים, או לנסות להראות שאני תמיד מבינה ומקבלת את התנהגותם. אני לא אחראית למנוע מעשי פגיעה, ומי שאכן פוגע – בוא נודה – הוא זה שצריך לחשוב ולהתנהג באחריות. במקום לנסות להימנע מלהתנגש, עלי לחיות את חיי כפי שאני מאמינה שבהם אני אמורה, ולהאמין שהמבוגרים והבוגרים שבחברה יבואו אליי כדי להודיע לי באמונה שלמה ובכבוד כשאני עושה משהו שמזיק להם.
המשפטים שאני משתמשת בהם – “אנשים”, “בוגרים” – נוגעים באופן עיקרי ל”אנשים הגבריים”. אלא שבמהלך חיי, לרוב היו אלה הגברים שהיו מתפרצים עלי, בפתאומיות ובלי התראה, בצעקות והכפשות. נשים שקרובות אלי לא מבריקות עלי את הרגשות שלהן במבנה של תסכול רב שנים אלא, כאשר הן כועסות, הן משירות את עוינותן חזרה כלפיי, ללא מלים שנאמרות בגלוי, ואינן מנסות להניח הכל עלי במטרה להרגיש טוב יותר. לכן, כדי להגן על עצמי – בעיקר בכל הנוגע לגברים – אני יודעת שעלי ללבוש את סימני הסכנה כל יום, ללבוש את השריון, ולהפוך ל”כלבה” (חיובית).
