ביום חמישי שעבר התעוררתי בתחושה רכה ומתוקה: כאילו חוויתי חלום ארוטי מעורר חושים. החלום הרגיש כה מציאותי, עד שתחושת הריאליזם נותרה בי גם כשפקחתי את עיניי. מתכרבלת תחת שמיכת הפוך בחום החורף, העברתי ידיים על גופי והרשיתי לפרטי החלום לחזור אלי בהדרגה.
היו רסיסים שלו בכל חושיי – טעמו נותר בפה, קולו עדיין הדהד באוזניי. הייתי מוכנה להישבע שאפילו חשתי את העקבות המדויקים של ידיו על גופי. כאילו הותיר טביעות אצבעות זעירות בשיער העדין שעל עורי.
התחושה הייתה שהוא אכן היה איתי. בתוכי.
המוח שלנו נוטה להיזכר בקטעי חלומות בסדר אקראי, נכון? למשל, אתה נזכר שרצת במסדרון ובדרקון שחיכה בקצהו, ורק כשמתארים שהדרקון לבש טוטו – המוח מטיח: “ואה, השודדת שרודפת אחריך הייתה קלאודיה ווינקלמן, זכרת?”
*מישהו באמת צריך לממש את הרעיון הזה. ערוץ 4, למה אתם מחכים?
בכל מקרה, בין אם אתם חולמים בצבע, בשחור-לבן או בגווני סֶפְּיָה – מי שחולם מכיר את תחושת הרסיסים הזו.
וכך בדיוק זה קרה לי.
תחילה צץ בי דימוי חושני עז של שנינו יושבים על הספה. הוא לבוש ג’ינס וחולצת טי, אני בג’ינס, סוודר שחור ורגליים יחפות. רגלינו שלובות, ואני מלטפת את ראשו בעוד הוא צוחק בהנאה.
אני מכנה זאת ‘חושני’, אך מתקשה להסביר זאת לזר. אולי כי כשאני נזכרת בסצנה, אני מרגישה את חום גופו על שלי דרך שכבות הדנים. ייתכן שהמגע העדין של אצבעותיי בעורpו מאחורי הצוואר מציף אותי בגל של תשוקה אינטימית ומנחמת. סמכו עלי: יש אנשים שעצם הנוכחות שלהם לצדכם הופכת ישיבה על ספה לחוויה חושנית.
לאחר מכן נזכרתי בדימוי מפורש ועוצמתי יותר: אותו גבר מטפטף זרע על שטיח חדר השינה שלי.
כמה טיפות, התנצלות מהוססת, ואז צחוקי המעודדות אותו שלא לדאוג. רכשתי שטיח קל לניקוי מסיבה זו בדיוק – באותו הגיון שהתקנתי דלתות מראה גדולות. רציתי שאנשים יזיינו אותי פה. לא רציתי שידאגו כתמי נוזלים. חוץ מזה, ניקוי הכתמים למחרת יהיה תזכורת נחמדה למה שעשינו לפני כמה שעות.
לדרך בה תפס בזרועותיי באגרופים חזקים, משך אותי אליו בזמן שדפק אותי בעוצמה – כשאני עומדת על קצות אצבעותיי במגפי עקב חדשים.
פלאשבק נוסף: פניו המעוותות במאמץ התקיעות, ירכיי המתוחות שהשתדלו לשמור על שיווי משקלי כשידיי אוחזות בקרסוליו, שדיי מתנדנדים בקצב הדחיפות. אני שונאת את המילה ‘מתנדנדים’ – לא נשמע סקסי. אבל היא מתארת את האנרגיה הברוטאלית של הפעולה.
אבל איך הגיע הדרקון לסוף המסדרון? כלומר – איך הגבר הזה הגיע למיטתי?
תמונות מעבר מזכירות שהוא ביקש שאעלה ראשונה במדרגות כדי שיוכל לצפות בי. כך נזכרתי שלבשתי תחתונים שחורים, גרביונים גבוהים ומגפיים. אותם גרביונים שגברים אוהבים – צמר שחור עם שלושה פסים לבנים בחלק העליון.
הוא עקב אחרי במדרגות, משמיע מחמאות על המראה של ירכיי העליונות וחשיפת עכוזי מתחת להודי כחול.
אה! ההודי הכחול – הנה התשובה.
התחלתי להרכיב את הפאזל: אני שולחת לו תמונה פרובוקטיבית אחרי ששתיתי ועישנתי קלות… נכון! הוא ביקש תוספות.
בתשובה לתמונה בה לבשתי את המגפיים החדשים עם סוודר שחור, תחתוני תחרה וגרבי רשת – הוא ביקש להוסיף את הגרביונים הגבוהים למראה. החלפתי בגדים, צילמתי שוב.
כשראה שאני מקבלת בקשות, ביקש שאחליף את הסוודר בהודי מסוים שהוא נתן לי פעם, ברגע אינטימי. בשבילי ההודי הזה מסמן משהו יקר ערך. בשבילו, מסתבר, הוא גם היה סקסי – הפתעה בעבורי. לו היה זה חלום, הייתי אוצרת את המידע הזה במגירה חשובה.
צילמתי פעם נוספת – הפעם לא מול המראה, אלא עם הגב אליה, מסובבת מעט את הגוף כדי להדגיש את קווי העכוז. התחתונים מסוג בוקסר קצר חשפו את תחתית לחיי הישבן. ירכיי השריריות עם מעט השומן נלחצו בעדינות מתחת לגרביונים. השוליים של ההודי הכחול כיסו חלקית את התחתונים, הברדס חצה חלק מפניי, והטלפון הסתיר את השאר – למעט קמט מצח שמבטא: “זה עושה לך את זה?”.
נגעתי בעצמי בעדינות בזמן שחזרתי על הפרטים. לא אוננת, רק מרפרפת. אצבעות לא לחות על הדגדגן, ללא דחיפות. סרקתי את גופי הרך, מבריק מתשוקת הבוקר, עוקבות אחר אותות טביעות האצבעות שהמוח נשבע שהוא הותיר על עורי.
נהניתי מהכאב הקל בזרועותיי היכן שאחז בי בכוח בזמן התקיעה העמוקה. טעמו נשאר על שפתיי מהרגע שרעננתי אותו בפה לפני הכניסה.
ליטפתי את עצמי כמעט חיבקתי את גופי תוך שיטוט בקטעי החלום הארוטי.
אלא מה?
יש באמת חבורות על זרועי. כשאני מלקקת את שפתיי, אינני מדמיינת את טעמו. כשאני שואפת עמוק, נדמה שאני מריחה את ריח הזרע הייחודי שלו מעורב בשלי.
נראה שאכן שלחתי לו תמונות אמש. הוא לבש מעיל, חצה את לונדון כדי להרוות את צימאוני. אולי אין לי פנים שמשיטות אוניות, אבל יש לי ישבן וגרביונים שמסוגלים להניע גבר מהספה אל הרכבת התחתונה בחצות ביום רביעי קפוא.
אולי זה אפשרי. אולי זה לא היה חלום.
המשכתי לשכב במיטה חמש דקות נוספות, עיניי עצומות כדי להיאחז בתחושה לפני שתתנפץ. דמיינתי אותנו דופקים מול המראות: אני עירומה למעט הגרביונים והמגפיים, כפופה במחצית גופי כשידיי מושטות לאחור. הוא אוחז בהן בחוזקה כדי לייצב אותנו תוך כדי תנופה עזה. המהומה כשנפלנו יחדיו על המיטה עם השפיכה שלו. רעש הטיפות הנופלות על השטיח.
מפלי דימויים נוספים נשפכים: חיוכו כשפתחתי את הדלת, כתפיו הרחבות תחת מעיל צמר כהה, שפתיו על שלי במסדרון, ידיו ממששות את הבשר הרך מתחת להודי.
הכנתי פלייליסט קצר כדי ליצור אווירה בזמן שהוא בדרך. חיכוכי גופנו על הספה כשהגיע.
הדפיקות המהירות בלב כששאל אם אהיה ערה בעוד שעה, ההתרגשות המטורפת כשעקבתי אחר סמן המיקום שלו במפות.
לא רציתי לצאת מהמיטה לפני שאשלים עם המציאות, אבל הלכתי לשירותים.
בדרך חזרה, זיהיתי שלושה כתמי זרע קטנים על השטיח.
ובתוך המיטה, בידיים רועדות, לקחתי את הטלפון.
והנה הן – התמונות.
