אחד הדברים שאני שומעת לעיתים קרובות מגברים בנושא דייטינג הוא שהם נדחים (או נעלמים בלי הודעה מוקדמת) מבלי להבין בדיוק מה הסיבה. בדרך כלל הם היו מקבלים סירוב אם היה ברור שיש חוסר התאמה בין הצדדים, אך ככל שהם מרגישים שלא עשו טעות, הם מופתעים מהסיבה לדחייה. בנימה זו, שימו לב שאתם עשויים לא לאהוב את התשובה שלי, אך אם אתם מתעניינים באמת בשאלת ה’למה לא’, יש לי כמה הסברים שניתן לשקול.
כמובן, כל הפוסטים שלי מושפעים מניסיוני האישי – אני בעיקר בזוגיות עם גברים, ולכן הפרספקטיבה שלי משם. בנוסף, חשוב לי להדגיש שקושי שהיה לי לאחרונה בדייטים נבע גם משום שהלב שלי לא היה באינטראקציות. רוב הסיבה לכך קשורה ללחצים אישיים שלי, שחלקם תיארתי בפוסט הקודם. זו לא אני, זה לא אתה, אלא אני. לכן, ההמשך לא מספר את כל הסיפור מדוע היו לי קושי לחולק עם מישהו, ויש לשקול זאת בהתאם. כך או כך, החלטתי לא לפרסם את הפוסט בכל מקרה, כי בסופו של דבר הוא מכיל נקודות שיכולות להיות שימושיות, במיוחד לחברים שמתוסכלים מתגובות הגברים, וכן יכול להשרות אווירה מרגיעה לנשים שמתמודדות עם אותן בעיות.
הערה: לא כל אחד מקבל את הדחייה בפורמט של “לא”
במהלך אחד מהמחזורים האחרונים של חיי הנטייה שלי להכיר אנשים, החלטתי לנהוג כלפי עצמי יותר בטוב לב כשאני סוגרת מעגלים. למרות שהרגשתי מצפון לא קל לעניין, כי כפי שאני נוהגת לומר כאן ולשוחח עם גברים ברשתות החברתיות, בחרתי לא להכריח את עצמי לכתוב הודעות דחייה מפורשות לגברים שפחות מתאים לי, אלא פשוט לנתק את הקשר באמצעות ביטול ההכרות, במקום להודיע במפורש למה אני לא מעוניינת.
מדוע? ראשית, כי תהליך ההכרות עם גברים הוא בעיקר תהליך מייגע ומונע על ידי ניהול תדמיות ותגובתיות, ומן הסתם לא שווה לי להשקיע זמן בכתיבת הודעות מותאמות אישית לכל אחד שרק שלח לי “היי!”. שנית, והחשוב מכל, אינני סבורה שיש לי את הזכות להחמיר בפידבק שלילי כלפי מישהו ללא בקשה מפורשת. זה פשוט לא מנומס.
אם מדובר בפגישה פנים מול פנים, אני מרגישה שזו מחויבות למעט יותר. לכן, למרות שאני מעדיפה לא להיכנס לסרט של לתת ביקורת ישירה וחד-משמעית, אם מישהו ישאל אותי בישירות “למה אתה לא רוצה להיפגש שוב?” אעשה כמיטב יכולתי להסביר את הסיבה. זו שיטה מסוכנת, ומודעות לכך קיימת אצל נשים רבות, שכן קיימים מקרים שבהם גבר שיצאתי איתו, ולא קיימתי איתו יחסי מין, שלח לי במייל שאלות בנוגע לסיבות לסירוב. אני תמיד מתחרטת על שהשבתי, כי התגובה הייתה בדרך כלל לא מנומסת או מתריסה. אילו הייתי פשוט אומרת “לא” וזהו, זה היה מספיק.
סליחה על ההקדמה הלא מרתקת, אך חשוב לי להציג את ההכשרים שלי לפני שאכניס את עצמי לדיון הזה: אני שואפת לנהוג בדייטינג באופן מכובד, שקול, וחביב ככל שניתן. אולי תחשבו שאני טועה או שאני מוגזמת לגבי כמה אני משקיעה בהגינות, אך מי שמכיר אותי יודע שאני מנסה לנהוג בכבוד כלפי כל אדם שאני באה איתו במגע, כי אני מכבדת את מי שמאמץ את האומץ להציג את עצמו בפניי. אני גם לא נכנסת לשיחות על דייטים ללא כוונה אמיתית להיפגש, ואני מתרכזת במטרה של למצוא קשר טוב ומשמעותי.
בעל מילת המפתח: אני מנדנדת ומדחיקה המון גברים. הנה שלוש הסיבות המרכזיות לכך:
1. הייתה התנהגות לא מנומסת / מאיימת
זה מעצבן אותי מאוד כי זה חלק חשוב שאצטרך לדבר עליו, אך אני רוצה להבהיר שזה קרה יותר מדי ופעמים רבות. לדוגמה:
- גבר שהתחיל בהערכה מפורשת שלי בציון שאני בדרגת 9 מתוך 10, והציע שנשוחח כדי לראות אם אמשיך לדרג אותו כך גם בפגישה.
- גבר ששלח הודעה מצחיקה ומחממת לב, אך כשהגיבתי בצחוק אחר, הוא כתב לי שאפשר “לעשות יותר טוב מזה”. כשהזנחתי את ההודעה, הוא המשיך ב2 בלילה לבקר אותי בטונים פוגעניים – וזה היה מפחיד ומייאש.
- גבר שהיה חיבור מצוין בינינו, שוחחנו על מוזיקה ובידור, והיה נראה שהכימיה טובה – אלא שבעיצומו של הלילה שלח לי הערות מיניות אגרסיביות ומאיימות, כנראה כשהיה שיכור או תחת השפעת סמים. זה החריד אותי עד כדי כך שהפסקתי לגמרי לתקשר איתו לזמן רב.
2. נדחתה שיחת ההמשך
לדוגמה, החלפנו הודעות שאלה-תשובה על חבילת מוזיקה או אירועים שהיינו מעוניינות בהם, ובסוף הפסקנו לקבל תגובות או שאלות מצידו. ברגע שהשיחה נעצרה, לא הקשתי יותר – פשוט חיכיתי אם יפנה אלי מחדש. אם לא? זה פשוט סימן שהפסיק לעניין אותי, ואני לא מרגישה אשמה בזה.
3. סיבה מובהקת של חוסר התאמה, גם אם היא לא מובנת מיד
זה קשור לשאלה המרכזית שלי בנוגע לעניין, והוא שגברים בדרך כלל לא שואלים שאלות עליי.
הסיבה שאני מזכירה את זה כל כך היא שזה מביא להבנה שהסיבה לדחייה לא תמיד קשורה בך באופן אישי – לעיתים הפערים פשוט מובהקים ומתקשים להתמזג כשלא משוחחים עליהם. לדוגמה, שאלה כמו:
אני: תספר לי על הערב המושלם שלך ביום חופש. אתה עם כסף, לא חייב לעבור לעבודה מחר, והחברים שלך פנויים – מה אתה עושה?
הוא: אני אוהב סרטים וטלוויזיה, בערך בערב יוקרתי של “סטרימינג ותרגיע”.
בהמשך, אני שומעת תיאורים של תכניות, סרטים, ואירועים שהגבר היה רוצה לצפות או לחוות, ולרוב אני תוהה למה הוא חושב שאני ארצה להיכנס לזה. כאשה, אני מזדהה עם הרצון למצוא בן זוג שמתאים לתכניות שלו – אם הוא אוהב מסיבות, הופעות, חיי לילה או חיים של שקט בבית – זה חשוב לי להבין לפני ההתחייבות. אם התשובה שלו שונה מאוד מרצונותיי, זה סיבה כבר לבד לדחות אותו. כי הבנה זו עוזרת להחליט אם אנחנו שותפים טובים או לא, מבלי לנסות ולשנות את האדם השני.
המנגנון של חוסר איזון במידע
בהרבה מפגשים, רוב המידע מצטבר אצלי לעומת המידע שיש לגבר עלי. זה מוביל להבנה שגברים בדרך כלל לא מצפים להבין אותי עד הסוף, כי הם לא שואלים מספיק שאלות. למשל:
אני: תספר לי על סופשבוע אידיאלי — איפה היית, מה עשית, ואיך היית מבלה?
הוא: טוב, אני מאוד אוהב סרטים וטלויזיה, אז בערך ערב של צפייה בנטפליקס… [וממשיך להמליץ על סדרות וסרטים שחשובים לו].
ההתרעמות שלי היא שהרבה גברים פשוט אינם מבינים שכדי לדעת את התמונה המלאה, הם צריכים לשאול שאלות, להקשיב, ולהיות סקרנים. כשנכנסות לשאלות על אהבות, חיים, ניסיון, או דעות, אני מקווה שמנטייתי לברר את הדברים תוביל להבנה אם יש בינינו התאמה. אם במקום זאת, שיחתנו מצטיירת כחד-כיוונית, זה אומר שהמון המידע שברשותי גדול מאוד וממולו יש מיעוט של ידע אודותיהם.
דוגמה לתסריט:
שואלת: תספר לי על החלום שלך לסופשבוע המושלם, איפה היית ואיך זה היה?
הוא: אני אוהב עיסוק בסרטים, סדרות, ומקומות שאהובים עליי. זה לא תמיד תואם את מה שאת אוהבת, וזה בסדר.
המבט המחשד שלי הוא שהרגשתי שתשובות כאלה מראות שגבר לא מבין שחשוב לשאול שאלות ולשמוע על ההעדפות שלי, כדי לבנות חיבור. הפער הזה יכול להביא לדחייה בלי שהגבר בכלל מרגיש בכך.
מה עושים כדי להפסיק את הלופ של שלילה בלתי מוסברת?
אם אתה תוהה למה אתה נדחה כל כך הרבה, כנראה שהתשובה היא שברוב המקרים, היא כבר קיימת — היא פשוט לא מובנת לך. חשוב להבין כי רוב הבעיות הללו נוגעות גם לבנייה נכונה של שיחה ופתיחת שאלות. לא כל אחד נולד עם היכולת הזו, וזה בסדר; זו מיומנות שנרכשת. חלק מהחבר’ה טוענים שהם אוטיסטים או מתמודדים עם קשיים אחרים, ואני מכירה בזה. אבל המפתח הוא מודעות; להכיר שהדרך לשפר היא לשאול שאלות במקום להניח כי הבנת הכל תגיע באופן אוטומטי.
אז למה רוב הפוסטים שלי מדברים על שאלה, סקרנות והפגנת עניין? כי זה כנראה הכלי הכי פשוט והכי יעיל לזיהוי חוסר ההתאמה. רוב הפעמים שאני דוחה אדם — או גולש, או מתנתקת — זה נובע מ:
- התנהגות לא מנומסת או מאיימת
- הפסקת ההתעניינות בשיחה
- חוסר התאמה שמתגלה כשאני מעלה שאלות ומקבלת תשובות שאינן מתאימות
אפשר לטפל באי-נעימות או באי-הבנות של הסוג הראשון והשני יחסית בקלות: לבדוק מול חבר או מראות את ההודעות; לבדוק אם גם הם מרגישים שיש חוסר התעניינות הדדית; להעריך את הטון והסגנון של ההודעות. אם מדובר באי-הבנות על חוסר ההתאמה, התשובה היא שואלת — שואל עוד. ככל שתשאל יותר, תבין במה אתה שונה, ומה עליך לנסות לשנות או להבין יותר לעומק.
נקודת סיום: שאלות—שאלות—שאלות!
מי שיודע שזה חשוב, יודע שכדי להימנע ממצב של “תקוע” בדחיות, עליו לשאול שאלות. זה לא רק עוזר להבין את השני, אלא גם מונע בלבול ואכזבה מיותרת. לפעמים, התשובה פשוט “מנצנצת” באור ברור, אבל קשה לזהות אותה בלי שאלות מכוונות. תבחר לשאול או לפחות לנסות להבין למה הוא לא רוצה להמשיך, כדי לחסוך זמן ותחושות לא נעימות בעתיד.
אם קשה לך ליזום שאלות מתוך סקרנות אמיתית — תעשה זאת לפחות כדי להבין טוב יותר למה הוא אומר “לא” או מדלג על הפעם הבאה. כך, תוכל לבנות את ההבנה שדרושה כדי לבחור בבן זוג שמתאים לך בדיוק.
הצעה לסיום: המלצות לצפייה
*עוד על עניין ההמלצות לתוכניות טלוויזיה שהתפרסמתי עליו — ככל שחשבתי על זה יותר, הבנתי שהבעיה המרכזית היא חוסר סקרנות. יותר מדי פעמים אני מקבלת המלצות שלא מבוססות על ההיכרות שלי איתי, אלא פשוט על עצמם של הממליצים. למשל, שיחות שבהן מישהו מתלהב על תכנית אהובה ומגיע מתוך הנחה שאני אאהב גם, בלי לשאול אותי או להכיר את ההעדפות שלי — זה לא יעיל. ההמלצה הכי טובה היא כזו שנוסחה בהתחשב במה שביקשתי או באיך שאני אוהבת לצרוך תרבות. ואז, במקום לתת לי רשימה מונוטונית של דברים שהוא אוהב, הוא מרחיב את השמחה, ומראה שהשקיע בהתאמת ההמלצה אלי. ההפך הגמור — להמליץ על משהו שאני חייבת לראות כי זה “הכי טוב” שלו — לא באמת מראה הבנה או התחשבות.
