כבר כתבתי כל כך הרבה בבלוג הזה על צפייה באנשים מאוננים
היית חושב שכבר נגמרו לי המילים, אבל טעות בידך. כמו שכל פתית שלג – או כל זיון – הוא ייחודי, כך גם ההזדמנות לצפות במישהו עושה זאת תמיד תהיה שונה ומרגשת בזכות הייחודיות של כל אדם שאני מזדיינת איתו והדרכים האינסופיות שבהן אני מתאווה לחריגותיהם וגחמותיהם. היום אני רוצה לדבר על הכוונתיות – חלק מההנאה בצפייה במישהו מאונן לפורנו טמון בהבנה של הבחירות הספציפיות שלו מה וממי יליק אותו ברגע הזה.
הרקע לסיפור
לפני שנתחיל, יצרתי דמות דמיונית: שחקנית פורנו בשם חנה טיז. המצאתי את השם על ידי גלילה במדיה חברתית עד שמצאתי שם פרטי ואיתור מילה במפת בריטניה שעשויה לשמש כשם משפחה. היא לא קיימת במציאות. דמיינו אותה ככל העולה על רוחכם – ברונטית מלאת חיננית שמשתתפת בסרטוני מציאות מדומה, בלונדינית רזה עם תשוקה לסצנות קינקי או מומחית לספלאש.
התעוררות של אינסטינקט
אני מנמנמת על הספה, ללא מכנסיים כמובן, כשהוא מתחיל לגלות סימני עוררות. המוח שלי קולט את השינוי בטון הצלילים מהטלוויזיה כשעובר ליוטיוב לפורנו. אני פוקחת עיניים במשמרת כדי לא לפספס, אך נשארת דוממת. המטרה שלי היא לראות אותו משתולל כאילו אני לא בחדר – גמירה חסרת מעצורים עם אותה דחיפות מיוזעת שהייתה לו ללא עדים.
אמנות הבחירה
החלק האהוב עלי הוא תהליך בחירת הפורנו. אני מתבוננת בפניו ולא במסך (הסכמנו שרשימות הבחירה נועדו רק לעיניו). הקפיצות בין הסצנות, הדילוג על חלקים לא מעניינים, החיפוש אחר רגעים ספציפיים – כל אלו מספקים רמזים מטריפים לתאוותיו באותו הרגע. התחושה על קצה איבר מינו אומרת לו “אולי דווקא הסרטון הזה יעשה את העבודה”, והוא סורק את כל האפשרויות עד שהעוויה הנכונה מופיעה על פניו.
תסכול שהוא אפיל עצום
הוא מסנן אנחות קצרות תוך כדי גלישה מהירה יותר. דבר לא מוצא חן בעיניו. התסכול שלו יוצר בי דחף לא מוסבר, עד שאני מבינה: הכוונתיות היא הדבר הכי סקסי פה. הוא לא יסתפק באקראי – האיבר שלו רוצה משהו מאוד מאוד ספציפי.
הרגע המפתיע
אחרי שהתייאש מגלישה, הוא לוקח סיכון: לוחץ על חיפוש קולי ולוחש “חנה טיז”. הואגינה שלי מציפה מיד. גילוי השם חושף רמת אינטימיות חדשה – הרצון שלו לראות דווקא אותה היה חזק מספיק כדי לחשוף את המחשבות הכי פרטיות שלו. המחווה האמיצה הזו גרמה לי לעלות על גדותי יותר מכל משהו אחר באותו ערב.
ההמשך הצפוי/לחלוטין בלתי צפוי
כשהוא סוף סוף מצא את הסצנה הרצויה, הענקתי לעצמי דרור: השמטתי את התחתונים והנחתי לו לסיים בתוכי, תוך שהוא צופה בה בלי להסיר עיניים מהמסך אפילו לשנייה. לא היה צריך מילים או מבטים – רק הנהום רועם של סיפוק כששפך את כל תכולתו בתוך הווייבורד המתענג שלי.
